מיין שטעטעל יאנוב-לובלסקי 

אני, בלהה ואחי חיים לבית פפרקוך (או פפרקיכען או פפרקוכען- הכל הולך).

הורינו רחל ואריה ילידי יאנוב- יונב.

אמי, רחל בת בילה וחיים פורשטט. משפחה אמידה, מבוססת. אביה של אמי יהודי חכם, מבריק, פרנס הקהילה, מקשר בין אנשי העיירה, בעיקר הסוחרים לרשויות הפולניות בשאלות , בקשות ומציאת פתרונות לבעיות שצצו. סבי מצד אמי היה יהודי חרדי פנאט, שונא ציונות. כשאמי עלתה ארצה ב 1932 קרע קריעה והתאבל, אך היא זאת ששלחה לאמה, אבי ואחיותיה סרטיפיקטים לעליה לארץ ובכך הם ניצלו מהנורא מכל. סבי נפטר בפולין ממחלה.

אבי, אריה בנם של שיינדל ונתנאל פפרקיכען  שנספו בשואה, אח ליחזקאל ששרד את המחנות אך אשתו ושני בניו נרצחו על ידי הצורר ואח לדוד שנרצח אף הוא.

משפחתם היתה עניה וקשת יום התקיימה ממסחר עם איכרי הכפרים שבסביבה. משפחה מסורתית, שומרת מצוות קלה כחמורה. חינוך ב "חדר" "בבית המדרש" ומעט חינוך כללי.

בן 5 שנים היה אבי כשאביו עזב את הבית והיגר לאמריקה על מנת לעזור למשפחה משם. לרוע המזל פרצה מלחמת העולם הראשונה והקשר עמו נותק. נשארה האם  עם שלשה ילדים ללא אמצעי קיום. בקיץ היתה סבתי יוצאת עם הילדים ליער לאסוף פירות יער - "יאגדעס" קראו להם (אולי אוכמניות), בכדים ודליים. בימי שישי עמדה בפתח הבית והושיטה יד לעוברים והשבים מהמאפיה, לחתיכת חלה או לחם.  אבי סיפר על מאמציה, הקרבתה לבניה ועל אהבתו אליה ללא גבול. 
לקראת בר המצווה של אבי שב אביו מאמריקה.

כשהתבגר אבי  החל להתעניין בבעיות חברתיות והצטרף לחלוץ הכללי, שריכז בשורותיו את הנוער והפנה אותם לקיבוצי הכשרה והכין אותם לעליה לארץ. הוא היה מדריך, מנהיג, ושימש בתפקיד ראש החלוץ הצעיר, תקופה שהיתה זכורה לו כיפה בחייו.

ב 1935 עלה ארצה, ונישא לאמי. הקליטה בארץ לא היתה קלה. אבי הצטרף לשורות ההגנה בפעילויות שונות ועם זאת היה צורך בפרנסת המשפחה. ביתנו היה גם אכסניה עבור כל בני העיר, במיוחד אלו שניצלו וחזרו מהתופת. אחי חיים זוכר שלא פעם נאלץ לוותר על מיטתו לטובת אורחים אלה.  לי זכורים טיפוסים גלותיים המדברים ביניהם אידיש או פולנית, שפה שכילדים שנאנו ועד היום אינני אוהבת אותה. עם המעט שהיה אמי גם בשלה וגם דאגה לאורחים. במשך השנים עשרות ואולי מאות אנשים היו בני בית בביתנו יחד עם המשפחות שהקימו.

עד מהרה ביחד עם עוד מספר חברים כמו שמחה נדל, שמעון קורן, ישראל וקסמן ועוד..(לא לקפח אף אחד) הקימו את אירגון יוצאי יאנוב לובלסקי ועמדו בראשו. הארגון עסק בין היתר בגמילות חסדים, הלוואות קטנות לנזקקים וכמובן קיומן של אזכרות מדי שנה, שהיו  מפגש מרגש, בו זכרו את אלו שאינם ושמחו להפגש עם הנמצאים.

הורינו אולי עזבו את יאנוב, אבל יאנוב לא עזבה אותם עד יומם האחרון , ואולי גם לנו הדור השני יש עוד משהו משם..

ערב זה הוא ערב הוקרה, הצדעה ואהבה להורי ולכל הדור הזה שעבר כל אחד בדרכו ייסורים וכאב וזכה, בסופו של יום לראות גם אושר , נחת וימים טובים.

 

תודה רבה.