מיין שטעטעל יאנוב-לובלסקי 

שייע נולד בשנת 1923, אביו של שייע יוסף היה חסיד רדז'ין והאם סימה לחסידות צאנז', האב נולד בבילגוראי והאם בליפין.

המשפחה גרה בז'מוש שם נולד שייע, המשפחה עסקה בסחר יערות וההורים מכיוון שבסביבת יאנוב היו הרבה יערות, עברה המשפחה ליאנוב בשנת 1925.

המשפחה היתה אמידה, בשנת 1930 בנו ההורים בית מידות כמובן מעץ בשטח של

כ – 3 – דונם שהיה של המשפחה, המשפחה התגוררה במעין אחוזה.

למד בחדר כשהמלמד היה אבא של נחמיה זעירא, למדו בחדר קטן וצר, ולמלמד היה "קנצ'יק" מקל עם – 4 – רצועות עור בקצה המקל, ותפקידו היה... המבין יבין.

זלמן מישקיט אבא של מרים ועוזר היה בעל קורא ולימד את שייע לבר המצווה.

המלחמה התחילה ב – 1/9/1939, ב – 8/9 הגרמנים מתקיפים את יאנוב, הרוגים רבים.

ב – 15/9 שוב מתקיפים הגרמנים את העיר, מחצית מהעיר נשרפה עם אבדות רבות בנפש, הגרמנים נוכחים בעיר, וליאנוב הגיעו פליטים רבים מעיירות שבצפון פולין.

בסוף נובמבר 1939 נסעו לזמוש, הגרמנים הכריזו על גטו זמוש כאזור סגור, היהודים יצאו משם לעבודה, ובסוף אפריל 1941 אספו את כל היהודים "לרינק" - לשוק.

שייע עבד באחוזת "קרולובקה" שהגרמנים השתלטו עליה וכל התוצרת הייתה לצבא הגרמני, קיבלו אישורי עבודה מכיוון שעבדו בעבודה חיונית אולם זה לא עזר, הוציאו את כולם למגרש האסוף ומשם למחנה בלז'ץ.

העיר הייתה עיר רפאים ובסוף שנת 42' העבירו את כולם לעיירה איזבצ'ה, שייע ואחיו ברחו לכיוון זמוש כדי לחזור למקום עבודתם הקודם, שייע נשאר לבדו עם אחיו וובצ'ה ובלילות ישנו באורוות, ב – 31/5/1943 הגיעו למיידנק.

מיידניק היה אחד מהמחנות הקשים ביותר, היו מיטות דרגשים ללא מזרונים,

50 ג"ר לחם, מי קפה וכף מלח כדי לגרום לכך שהאסירים יהיו צמאים יותר. בערב שחזרו מעבודת הפרך, שעתיים לפני קבלת ארוחת הערב היו חייבים לעמוד, לראות ולצפות בתליית היהודים, האוכל היה מי מרק שעשו משאריות של קליפות שעועית ותפו"א, העבודות היו עבודות פרך, חפירת בורות וסגירתם, ותליות של אנשים מדי יום את האח וובצ'ה שלחו לאושוויץ.

 

שייע בספרו כותב:

"אני כותב תאור מהיר של מיידניק משום שאת הפרטים איני רוצה לזכור...",  ושוב אומר: "נשארתי לבדי, טוב שעבדתי במקום שהיה בו עשב, חשבתי שאם פרה חיה מזה, אולי גם אני יכול, התחלתי לאכול עשב".

 

במחנה חיפשו בעלי מקצוע, ושייע כחשמלאי העבירו אותו לסקרז'ניסק בית חרושת לנשק, היו מרוצים מעבודתו קיבל מהם אוכל לכן הצליח להתגבר מעט על החולשה.

שם היה עד יוני 1944 ואח"כ הועבר לצ'נסטכוב וב – 14/1/1945 נשמעו פיצוצים שייע ועוד 20 איש התחבאו מתחת לצריפים, חיילי המערך הגרמני ברחו, בלילה נכנסו הרוסים והגרמנים כשברחו לקחו אתם את כל היהודים לצפון גרמניה ולא נשאר יהודי אחד.

אחד הסיפורים המרתקים, העצובים והמרגשים של שייע הוא כיצד מצאה אחותו קרישה את בתה שנמסרה לבית ילדים בראשות הכנסייה בשנת 1945.

 

 

הסיפור בקיצור – בזמן המלחמה נולדה לאחותו של שייע תינוקת, הילדה נמסרה לבית ילדים שהיה שייך לכנסיה, בזמן ההפצצות בוורשה העבירו את הילדים למקום לא ידוע, כשהסתיימה המלחמה ושייע נפגש עם אחותו, סיפרה לו על בתה, אחרי חיפושים רבים נודע שהיא נמצאת במקום בשם נובי סונץ שבקרפטים, שייע נסע למקום לחפש, היו לו דיבורים רבים וקשים כדי להוציא ילדה יהודיה מציפורני הכנסייה הנוצרית, שלבסוף החזירו את הילדה מורעבת, וכמעט ואינה מדברת עם קשיים בהליכה, אבל בסוף טפלו בה במסירות רבה, והסוף הוא טוב. עלתה לארץ, למדה בארץ, התגייסה לצה"ל, נישאה והיום יש לה 2 ילדים, 3 נכדים, הילדה שמה אידה גרף, והילדה הזו נמצאת אתנו כאן.

חבל שאחותו של שייע אמה של אידה אינה נמצאת כאן, היא נפטרה לפני כ – 4 – חודשים.

בשנת 1945 נסע לגרמניה חזר לפולין והבין שאין זה מקום לשארית הפליטה, כי 

המקום הפך לבית קברות ליהודי פולין.

בשנת 1946 שב לגרמניה מינכן, ועבר לעיירה קטנה שבה היה ריכוז ליהודי יאנוב.

שם הכיר את אשתו אדלה.

ב – 6/7/1948 נשארו בעיירה ארדינג ובמרץ 1949 עלו לארץ.

לשייע יש 2 בנים:  יצחק שגר כיום בארה"ב, פרופסור למדעי המתמטיקה, יש לו 2 ילדים, 3 נכדים שהם הנינים של שייע.

הבן יוסי גר בכפר – סבא, יבואן של ציוד למאפיות וקונדיטוריות, יש לו 3 ילדים.

אשתו אדלה ז"ל נפטרה לפני כמעט - 8 - שנים.