האתר של משפחת שמיר

 בס"ד

שם הדמות: פנינה פסיה שמיר.

תיאור הדמות: נמוכה, עיניים כחולות גדולות,  ג'ינג'ית, כשהתחתנה הלכה עם מטפחת, הלכה עם נעלי עקב כדי להיות יותר גבוהה, חייכנית.

משפחתה: סבתא פנינה נולדה בשנת 1910 היו לה אח אחד וחמש אחיות. היא עזרה לאמה בחנות לחומרי בניין וכלי בית. אביה היה דיין, והיה מסתובב בעיירות שבהן גרו יהודים, ולפניו הגיעו אנשים להידיין על בעיות ועל פי פסק הדין שלו היה ידוע שחייבים לבצע. מאמה היא למדה את המסחר. סבתא פנינה עלתה לארץ לפני משפחתה. סבתא נולדה בפולין ושם נולד בנה הבכור ברוך (בוזי) והנו נפטר ממחלת ילדים בעודו תינוק. היא עלתה לארץ עם סבא נחום בשנת 1935.
סבתא הייתה בהכשרה בקיבוץ בפולין, ושם הכינו אותם לעליה לארץ. ושם הכירה את סבא נחום. הם עלו לארץ והגיעו לחיפה אח"כ לקריית עמל (היום קריית טבעון) ואח"כ עברו לכפר חסידים. בשנת 1938 נולד הבן השני צפניה. שנתיים אחרי, בשנת 1940 נולד סבא שלי אבשלום הסיפור שאמא צריכה לספר לי.ולאחר 5 שנים 1995 נולד חיים ז"ל. סבא נחום היה שוטר במשטרה הבריטית (נוטר).
סבתא פנינה עבדה בכל עבודה מזדמנת על מנת לשלוח כסף משפחתה בחו"ל שיוכלו לעלות לארץ.
וכך היא הצליחה להביא את אחותה הניה ואחיה בוני (בנימין) אחותה זלדה היתה בדרכה לארץ אך עקבותיה נעלמו  ואנחנו לא יודעים מה עלה בגורלה אך המזוודה ששלחה באוניה בה היתה אמורה להגיע, הגיע עם חפצים אישיים, בגדים ויומן אישי.
אחרי קום המדינה סבא נחום וסבתא פנינה גידלו עופות בלול גדול כעזרה לעבודתו של סבא נחום.
כעבור שנים מעטות כשהגיע עליה גדולה מארצות המזרח והמער, סבא דאג לעובדים במסגרת עבודתו בלשכת העבודה מטעם "הפועל המזרחי" והשתדל מאוד למצוא עבודות ככל האפשר. סבתא התנדבה לעזור לעולים החדשים באיסוף בגדים וחפצים וחילקה אותם לפי צרכיהם.
במקביל לימדה אותם עברית ולמדה על אודות השואה להנציח לזכר הנספים.
בשלהי חייה חלתה סבתא וסבלה במשך כמה שנים ממחלות קשות ונפטרה בשנת תשמ"ד  והיא בת 72 שנים.

התנהגותה ויחסה לזולת: אישה נמרצת, זריזה מאד, מאוד אהבה לרקוח ריבות ולרקום גובלנים, מאירת פנים לכל אחד, טובת לב, מאד נדיבה, בתחילת חייה עבדה קשה כדי לפרנס את משפחתה.

ידעה עברית מאוד טוב ופתרה המון תשבצים בעיתונים ושלחה את הפתרונות על שם הנכדים שלה (כל פעם נכד אחר) ומידי פעם הנכדים קיבלו פרסים.

תקופת פעילותה: הרצתה על השואה כדי שלא ישכחו את זיכרון השואה.
הסיבות: בגלל  שמשפחתה נספתה בשואה.

למדתי להכיר את סבתא רבא שלי שאני קרויה על שמה, גיליתי שיש לנו דברים משותפים כמו למשל: האהבה לעשות  דברי מלאכה, בישול, שתינו זריזות.

סבא רבא שלי תרם לזכרה ספר תורה לבית הכנסת בכפר מימון.

נעזרתי באמא שלי.

 

 

 

 

 

	פנינה פסיה שמיר ז"ל

 

 

 

 

 

 

 

 

בס"ד

 

תיאור הדמות

נמוכה, עיניים כחולות גדולות, הלכה עם כיסוי ראש כשהתחתנה, הלכה עם נעלי עקב כדי להיות יותר גבוהה, חייכנית, אישה נמרצת, זריזה מאוד, מאוד אהבה לרקוח ריבות ולרקום גובלנים, מאירת פנים לכל אחד, טובת לב, נדיבה, בתחילת חייה עבדה קשה כדי לפרנס את משפחתה.
ידעה עברית טוב מאוד ופתרה המון תשבצים בעיתונים ושלחה את הפתרונות של שם הנכדים שלה (כל עם נכד אחר) ומידי פעם הם קיבלו פרס.

משפחתה

סבתא פנינה נולדה בשנת 1910 היו לה אח אחד וחמש אחיות. היא עזרה לאמה בחנות לחומרי בניין וכלי בית. אביה היה דיין, והיה מסתובב בעיירות שבהן גרו יהודים, ולפניו הגיעו אנשים להידיין על בעיות ועל פיסקי הדין שלו היה ידוע שחייבים לבצע. מאמה היא למדה את המסחר. סבתא פנינה עלתה לארץ לפני משפחתה. סבתא נולדה בפולין ושם נולד בנה הבכור ברוך (בוזי) והוא נפטר ממחלת ילדים בעוד ותינוק. היא עלתה לארץ עם סבא נחום בשנת 1935.

סבתא הייתה בהכשרה בקיבוץ בפולין, ושם הכינו אותם לעליה לארץ. ושם הכירה את סבא נחום. הם עלו לארץ והגיעו לחיפה אח"כ לקריית עמל (היום קריית טבעון) ואח"כ עברו לכפר חסידים. בשנת 1938 נולד הבן השני צפניה. שנתיים אחרי, בשנת 1940 נולד סבא שלי אבשלום הסיפור שאמא צריכה לספר לי. ולאחר 5 שנים 1995 נולדחייםז"ל. סבא נחום היה שוטר במשטרה הבריטית (נוטר).

סבתא פנינה עבדה בכל עבודה מזדמנת על מנת לשלוח כסף למשפחתה בחו"ל שיוכלו לעלות לארץ.

וכך היא הצליחה להביא את אחותה הניה ואחי הבוני (בנימין) אחותה זלדה היתה בדרכה לארץ אך עקבותיה נעלמו ואנחנו לא יודעים מה עלה בגורלה אך המזוודה ששלחה באוניה בה היתה אמורה להגיע, הגיעה עם חפצים אישיים, בגדים ויומן אישי.

אחרי קום המדינה סבא נחום וסבתא פנינה גידלו עופות בלול גדול כעזרה לעבודתו של סבא נחום.

כעבור שנים מעטות כשהגיע עליה גדולה מארצות המזרח והמערב, סבא דאג לעובדים במסגרת עבודתו בלשכתה עבודה מטעם "הפועל המזרחי" והשתדל מאוד למצוא עבודות ככל האפשר. סבתא התנדבה לעזור לעולים החדשים באיסוף בגדים וחפצים וחילקה אותם לפי צרכיהם.

במקביל לימדה אותם עברית ולמדה על אודות השואה להנציח לזכרה ניספים.

בשלהיי חייה חלתה סבתא וסבלה במשך כמה שנים ממחלות קשות ונפטרה בשנת תשמ"דו היא בת 72 שנים.

 

 

 

 

 

בס"ד

ביבלוגרפיה

נעזרתי באמא שלי, אייל (דוד), סבא וסבתא.